התקפי זעם בגיל הרך
מי מאיתנו לא מכיר את החשש לפני הכניסה עם הילדים למכולת, חוויה שיודעים איך נכנסים אליה אך לא ברור איך תצא משם ומתי. אחרי הסברים רבים והודעה רשמית כי באנו כדי לקנות חלב בלבד ולא שום דבר מעבר, נאלצנו לקנות גם את החטיף שהוא ראה וביקש והתחנן לקבל. מיד לאחר שקיבל את החטיף, פתח אותו ואכל חלק ניכר ממנו, הוא החליט שזה לא טעים ודרש לקבל חטיף אחר. סירובנו מוליד מופע של צרחות, צווחות, יללות ובכי. אנחנו מקשיחים עמדות אך זה פועל בדיוק הפוך: הפעוט המתוק מלפני רגע משתטח על הרצפה ומכה ברגליו וידיו.במצבים אחרים ילדים יכולים להיכנס להתקף זעם ולהשתטח בתוך שלולית, לזרוק חפצים בבית שבו הם מתארחים ועוד. בזמן שאנו במבוכה גדולה, דופק מואץ, בלבול, סחרחורת, קשיי נשימה, לפתע הילד נרגע, קם על רגליו, מחייך, שואל שאלה סתמית או פשוט נרדם.
אז איך מתמודדים עם התקפי הזעם בקרב ילדים? והאם זה קורה רק לילד שלי? וכיצד להגיב להתקפים בצורה שתגרום לילד לבחור באפשרויות תקשורת נעימות ובטוחות יותר?
התקפי זעם בקרב ילדים קטנים
- ילדים נתקפים בהתקפי זעם, מי יותר, מי פחות ומי כלל לא. יש ילדים שמחקים את החברים או את האחרים לאחר שנחשפו להתקף זעם שלהם.
- התקפי זעם נפוצים יותר בגילאי שנתיים-שלוש והם מופיעים על הרקע ההתפתחותי של בניית הנפרדות והעצמאות של הילד מול ההורה ובדיקת הגבולות, המאפיינת את הגילאים הללו.
- התקפי הזעם יבואו לעתים קרובות כשהילד עייף במיוחד (ויתור על שנת צהריים עלול לעלות ביוקר), רעב, מותש מטיול או מעומס גירויים ובמקרים של חוסר קביעות ויציאות תכופות משגרה.
- התקפי זעם שמתרחשים במקומות ציבוריים מעידים שהילד בודק את עמידות הגבולות שלנו בחברה, מפני שהבין שקשה לנו להגיב בסיטואציות פומביות, מול העיניים הביקורתיות של אחרים.
- ההתקפים עלולים להופיע דווקא בסיטואציות שקשה לנו יותר להגיב עקב חולשה זמנית או מתמשכת (אמהות אחרי לידה של אח קטן, אחרי הליך רפואי של תוספת שתלים, מעבר לדירה חדשה וכדומה).
התמודדות ותגובה להתקפי הזעם
- ממש כמו בדיאטה עלינו לעמוד על המשמר ולא להתפתות לויתורים שיסלימו את המצב. גם אם אנחנו סבורים שטעינו כשסירבנו, עלינו ללמוד מכך להבא ולהחליט מראש מה הם הגבולות שלנו. גילוי עקביות ונחישות חשובים מאוד לילד ולא פחות מכך – לנו. איזה מסר יקבל הילד אם נשנה את עמדתנו בעקבות ההתפרצות שלו? שכדאי ומשתלם לו להתנהג בצורה כוחנית שכזו מולנו? שהוריו חלשים מולו ואין להם כוח להתמודד עמו ולהגן עליו מפני עצמו כשצריך? לעומת זאת, תגובה עקבית, אוהבת אך נחושה תראה לילד שבפעם הבאה חבל על הטחת החפצים, על ההשתטחות על הרצפה, שכן ממילא זה לא יעזור לו.
- חשוב מאד לשדר חזית אחידה מצד שני ההורים מול הילד בזמן ההתקף, לחזק את ההורה שנמצא בדין ודברים עם הילד גם אם בפנים יש ביקורת ורצון לבטא את הדברים בצורה שונה. חשוב שהילד יבין שכשהוא בוחר בהתקף זעם הוא לא משיג התקדמות או תוצאה.
- כדאי לראות באלו נסיבות עולה ההסתברות שהילד ייכנס להתקף זעם: עייפות, רעב, בחברת ילדים או מבוגרים מסוימים? נקל עליו מאוד לו ננסה למנוע מראש את הסיטואציות הללו (בעיקר עייפות או רעב).
- אם זיהינו שהילד שרוי בתקופה של התקפי זעם חוזרים ונשנים, אפשר להחליט על אילו נקודות אנחנו לא מוותרים כהורים (מקלחת ביום, צחצוח שיניים – כל הורה והגבולות הברורים שלו) ופשוט להחליט שמתעקשים רק עליהן ובכל היתר מגלים יותר גמישות.
התקפי זעם הם תופעה טבעית וחולפת, שתגובותינו כהורים הן משתנה מכריע בהמשך קיומה. באמצעות התגובה הנכונה נוכל לגרום לילדנו לבחור בתקשורת רגועה ונינוחה יותר על פני התפרצויות וכעס.
נכתב ע"י: בת שיר סולמי, גננת ובעלת תואר ראשון בחינוך
עדכון אחרון בתאריך: 22-10-09
תגיות: מדריך, זעם בקרב ילדים, טנטרום
תגובות
אין תגובות לכתבה זו
